גידולים חקלאיים המתאימים לייצור ביודיזל


פוטוסינטזה, לנצל את אנרגית השמש לבניית ביו-מסה. הצמח שואב CO2 מהאוויר ומקבע את הפחמן (C) שבו לבניית המסה של הצמח. צמחים רבים מייצרים זרעים המכילים כמות גדולה של שמן, אותו ניתן למצות יחסית בקלות. שמן צמחי הינו חומר הגלם העיקרי בייצור ביו-דיזל. בעולם כיום ניתן לראות מגמה של ייעוד מאות אלפי דונמים של אדמות חקלאות לצורך גידול תירס, סויה ולתת. קונפליקט האוכל מול האנרגיה: ארגוני זכויות אדם וארגונים ירוקים רבים מתנגדים למגמה שהתפתחה, בו ממשלות נותנות הטבות ליצרנים המייצרים ביו-דיזל משמן העשוי גם לשמש למאכל. העולם נמצא במצב בו מאות מיליוני אנשים גוועים ברעב, ונשמע אבסורד שהעולם המערבי ישתמש במזון ע"מ ליצר לעצמו אנרגיה במקום להעביר את המזון למדינות הלא מפותחות. נראה כי הדילמה הזו לא תבוא לקיצה בזמן הקרוב, אך ברור לכולם כי יש למצוא סוגי חקלאות שלא באים על חשבון גידולי מזון. סוגי הגידולים הנראים כיום כאטרקטיבים ביותר, העומדים בתנאי הנ"ל הם:

1)ג'יאטרופה
2)קיקיון
3)מיקרו-אצות ירוקות


תנאי גידול לג'יאטרופה:
ג'יאטרופה הינו מין צמח המתחלק לכ-175 סוגי צמחים. מקורו באיים הקריביים, והינו גודל כיום בתנאי גידול טרופיים וסאב-טרופיים לרוב. ג'יאטרופה הינו מין חזק מאוד – עמיד לבצורת ולטפילים. זרע הג'יאטרופה הקלאסי מכיל כ-40% שמן. בית ההשקעות "גולדמן זקס" מינה את הג'יאטרופה לאחת הצמחים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לשמש לייצור ביו-דיזל בעתיד. כיום קיימות חוות גידול בקנה מידה מסחרי בפיליפינים, וקיימות מאות חוות גידול בהודו ובמאלי שבאפריקה. הג'יאטרופה מסוגל לגדול באדמות לא מעובדות, הוא מדשן את הקרקע עליו הוא גדל ומניב כמות שמן לדונם הגדולה פי 4 מסויה. מדונם של ג'יאטרופה ניתן להפיק 1,892 ליטר שמן.
תנאי גידול לקיקיון:
צמח הקיקיון מגיע במקורו ממדינות דרום-מזרח הים-התיכון, אך כיום הוא נפוץ באזורים טרופיים רבים. הקיקיון מצליח לגדול באדמות לא מעובדות, וללא צורך בהשקיה מתמדת. גרעיני הקיקיון רעילים ומכילים 40%-60% שמן. שמן הקיקיון הינו מרכיב רפואי אלטרנטיבי, וניתן לראות עדויות לשימוש בשמן הקיקיון כבר ב- 2000 לפנה"ס (בהודו). הייצור השנתי העולמי של גרעיני הקיקיון עומד על כמיליון טונות.
תנאי גידול לאצות:
לאחרונה יצאו חברות רבות בהצהרות לגבי פוטנציאל ייצור הביו-דיזל מאצות. באצות טמונה יכולת מרשימה לייצור כמויות גדולות של שמן. במעבדות, מצליחים להגיע לריכוז של עד כ-55% אחוז שמן מתוך משקל הגוף הכולל של האצה. ריכוז אצות ירוקות במים מתוקים מגיע בין 6 ל-14 גר' לליטר בתנאי גידול אופטימאליים. אצות מסוגים שונים מתרבות בקצב שונה. זני האצות הרלוונטיות לייצור ביו-דיזל בדרך כלל מתרבות בקצב של 2-3 התחלקויות ב-24 שעות. איסוף האצות נעשה ע"י צנטריפוגות תעשייתיות או ע"י מערכות סינון מתוחכמות. מיצוי שמן מאצות נעשה בד"כ באמצעות n-Hexane. יש לזכור כי אצות הם ממש לא ממצא חדש. כבר בשנות השבעים, חוקרים בעולם הצליחו להכין ביו-דיזל מאצות. עיקר הבעיה בגידול האצות, היא עלות הייצור, דהיינו, יש למצוא מודל עסקי מתאים שמאפשר יעילות ייצור מספקת לפני שנתחיל לראות ביו-דיזל מאצות. בעולם קיימים פרויקטי פיילוט רבים, בהם מייצרים אצות בכמויות קטנות להכנת ביו-דיזל, אך ספק עם ניתן, באמצעות המודלים הקיימים, באמת להגיע לקנה מידה גדול מספיק ע"מ להשפיע על שוק האנרגיה.




מאמרים נוספים באתר: